באחד בינואר 1995 נכנס לתוקף 'חוק בריאות ממלכתי' שבמסגרתו כל תושב בישראל נהנה מכיסוי ביטוחי רפואי. לכאורה היינו מצפים שבמציאות בה קיים חוק בריאות ממלכתי הצורך בביטוח רפואי פרטי ייתר את עצמו, אחרי הכול המדינה מקפידה לגבות מאתנו את דמי הביטוח בכל חודש, בפועל, מאז כינון החוק שוק הביטוח הרפואי הפרטי נמצא בצמיחה מתמדת.
שמיכה קצרה מדי
למה זה קרה? איך העובדה שכל תושבי ישראל מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי הפכה את הצורך בביטוח רפואי פרטי למצרך השעה? ובכן, יש כמה גורמים. העובדה שהביטוח מכסה את כולם – כולל מעוטי יכולת בלתי מועסקים, שלא ניתן לגבות מהם דמי ביטוח, הקטינה את המשאבים פר מבוטח. תוסיפו לזה את המשבר העמוק בקופות החולים ואת 'תכניות ההבראה', שבסופו של דבר מי שמשלם עליהן זה הציבור. השמיכה התקציבית התקצרה ואינה מצליחה לעמוד בקצב של התפתחות הרפואה המודרנית – בכל שנה מושקים פתרונות רפואיים חדשים ותרופות מצילות חיים – אך רק חלק קטן מהם ימצא בסופו של דבר את דרכו לסל הבריאות. התוצאה הקרה והאכזרית היא שביטוח הבריאות הממלכתי לא מעניק את הפתרון הרפואי האופטימלי הקיים, אפילו לא בהרבה מקרים של מצבים מצילי חיים.
חליפת ביטוח רפואי אישית
על רקע זה אפשר להבין את הפריחה של פוליסות ביטוח רפואי פרטי. הישראלים הבינו שבאמצעות תוספת קטנה של כמה עשרות שקלים בכל חודש ניתן לרכוש חבילת ביטוח רפואי משלימה שתעניק לכל מבוטח את המענה הביטוחי הכי מתאים עבורו – בהתאם לגילו, מצבו הרפואי וחששותיו. באמצעות ביטוחי הבריאות הפרטיים ישראלים רבים יודעים שהם עדיין יהיו מכוסים, גם אם, חלילה, הם ימצאו את עצמם במצב רפואי מורכב הדורש התערבות רפואית שלא מקבלת מענה בסל הבריאות, כמו למשל ניתוחי השתלה.
